א. היסטוריה כסוגה פוליטית־ספרותית

137 היסטוריה בדמדומים מ"השוליים", הן יווניות והן יהודיות . הרודוטוס כתב שהמצרים, וכוונתו כמובן לכוהנים שביניהם, "שומרים יותר מכל בני האדם האחרים את זכר העבר, והם בעלי סיפורי העבר הרבים ביותר מכל 156 במגילת אסתר המקראית שמספרת על מלכות אלה שחקרתי" . פרס מוזכר : "בַלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ ; וַיֹּאמֶר, לְהָבִיא אֶת – סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" ( ו, 1 ) . דיודורוס סיקולוס ב ספריה ההיסטורית שלו העיר אף הוא מאוחר יותר " [ ש ] הפרסים . . . היו כותבים את מאורעותיהם הקדומים" 157 ברשימות מלכותיות . כפי שכבר הוזכר בפרק הראשון של ספר זה : המיתוסים היווניים שדדו רבות מהמדומיין הספרותי של המשכילים הבבלים, המצרים והפרסים והעניקו להם ממדים ואיכויות חדשים ומלהיבים . האפוסים של הומרוס מתחילת המאה ה – 8 לפנה"ס, העלו סיפורי עבר מדומיינים, המבוססים לעתים על מסורות אוראליות רווחות, והספיגו אותם בזיכרונן של אליטות יודעות קרוא וכתוב ברחבי הערים היווניות . חיבורי המקרא היהוויסטיים, ערש לידתו של המונותאיזם הים תיכוני, ליקטו אף הם לא מעט עלי...  אל הספר
רסלינג