158 יפתח בן אהרון ללא-מקום, מהכאן אל האו - טופיה" ( שם, 59 ) . האוטופיה במובנו של לוינס היא ה'אחר', שהוא הלא-מקום, הטרנסצנדנטי . ה'אני', לדברי לוינס, מקדיש עצמו ל'אחר', בלא-מקום . מהתבוננות בשירי הטרנספורמציה המרכזיים שהובאו בפרק הקודם ( "דבר גם אתה", "הייתה בהם אדמה" ו"בכל הרהוריי" ) אפשר לראות איך לידת האניות בתהליך של היעלמות מובילה למפגש . אינדיבידואציה במובן זה היא תנאי הכרחי למפגש . בובר כותב על כך : "כל קשר ממשי בעולם מבוסס על אינדיבידואציה [ . . . ] כי רק בה השונים זה מזה יכולים להכיר זה את זה" ( בובר, 2013 : 21 ) . בשיר "דבר גם אתה" ניתן לראות מהלך שלם, מעין מסע לקראת המפגש עם ה"כוכב", המגיע סמוך לסוף השיר . ה'אתה' של השיר חייב ל"גשש מעלה-מעלה" להתערטל "עד צל", להשיל מעליו את כל ההפרדות של האניות, להפוך "רזה, ועלום, ודק ! / [ . . . ] חוט" ( צלאן, 1994 : 18 ) . דרך התערערות זו של ה'אני', אומר לוינס, "נפתח בפנימיות ממד שבעדו יתאפשר לה לחכות להתגלות של הטרנסצנדנטיות ולקבל את פניה" ( לוינס, 2010 : 120 ) . רק בתהליך היעלמות זה, הקשור בתנועה לעבר ה'אחר', יכול אותו 'אחר', ה"כוכב", לר...
אל הספר