88 | נטע כהן בלום ברגע שאנחנו מתייגים באופן שלילי את ההתנהגות ( שלמעשה מבטאת רגש ) , אנחנו מגבירים את התסכול - גם של הילד וגם של עצמנו . מה שנדרש מאיתנו הוא להתבונן מעבר להתנהגות השלילית של הילד, בצורך שלו, שלא קיבל מענה, ולתת לו כלים למצוא דרך אחרת להתנהגות . למיומנות הזו אני קוראת "תקשורת אמפתית", ונלמד אותה באמצעות מודל פשוט שמבוסס על מגוון תורות תקשורת . הבסיס של המודל הוא ההבנה שכל ההתנהגויות והמילים שאנחנו רואים אצל הילדים שלנו, הן ביטויים חיצוניים של משהו עמוק יותר שחי ומתחולל בתוכם, רגשות שהם מרגישים וצרכים שמתעוררים בהם, שמבקשים מאיתנו, ההורים, התייחסות ומענה . ילדים לא יודעים שזה מה שקורה להם, הם רק מרגישים את המצוקה של צרכים שלא מתמלאים, שתופחת בתוכם וגורמת להם להציק, לכעוס, להתעצבן ולהרביץ . ברגע שאנחנו מתמקדים בהתנהגות, שופטים אותה, מייצרים פרשנות שלילית כלפי הילד ומנסים לשנות את ההתנהגות על ידי איומים, עונשים, צעקות או הערות - מה שקורה הוא שאנחנו פשוט פוגעים בדימוי העצמי של הילד שלנו וביחסים שלנו איתו, ולא באמת מקדמים אותו להתנהגות אחרת . כאשר אנחנו מגיבים בצורה שאינה מקד...
אל הספר