68 | נטע כהן בלום וזה מה שהילדים שלנו לומדים ומחקים . אם אנחנו רוצים ילד שמתנהל באיפוק - אנחנו לא יכולים להיות אימפולסיביים בתגובות שלנו . אם אנחנו רוצים ילד אמפתי - אנחנו צריכים ללמוד להכיל את הילד ולגלות אמפתיה לקשיים שלו . אם אנחנו רוצים ילד גמיש וזורם - אנחנו לא יכולים להתנהל בנוקשות ובקיבעון מחשבתי . אם אנחנו רוצים ילד שידבר בשקט - אנחנו לא יכולים לצעוק . נאה דורש - נאה מקיים . זה לא תמיד פשוט, בטח אם אנחנו אלה שהעניקו לילד שלהם את הגנטיקה של הפרעת הקשב . אבל אנחנו "המבוגר האחראי", ואנחנו צריכים להיות אלו שלומדים לשלוט בתגובות שלנו בתור התחלה . במקום להפנות אצבע מאשימה אל הילד שלנו, מומלץ לנו להישיר מבט אל המראה ולשים לב איפה אנחנו מתנהלים עם תסמינים של הפרעת קשב ? איפה אנחנו מגיבים בנוקשות ? באימפולסיביות ? איפה אנחנו רואים את החיים בשחור או לבן ? האם אנחנו חסרי טקט ? האם אנחנו קשובים כשמדברים איתנו ? ואז להתחיל בעבודה פנימית עם עצמנו על התגובות שלנו . אחד הסיפורים שהכי ממחישים את חשיבות הדוגמה האישית הוא סיפור מהקליניקה . יום אחד הגיע אליי זוג חדש לקליניקה, הורים צעירים בסוף שנו...
אל הספר