פרק ג צדק וסדר

86 הפולמוס הגדול שוויון, לאדישות ולעוול . בני האדם אינם מרושעים כל כך מלידתם עד שנחוצות אשליות יפות כדי לרסן אותם . האשליות, טוען פיין, נחוצות רק כדי למנוע את בני האדם מלהיווכח שזכויותיהם נשללו מהם . במובן מסוים, ברק ופיין מטיחים זה בזה אותה האשמה : כל אחד מהם אומר שחברו נעשה אדיש לסבל האנושי בגלל התיאוריות שלו על הטבע והפוליטיקה . אין להכחיש שבכתביו על צרפת ברק מדגיש את סבלם של בעלי השררה מידי האספסוף הרבה יותר מאשר את סבלו של העם מידי השליטים . הוא טוען בתוקף שהוא אינו עושה זאת מתוך דאגה לרכושם של האצילים או הכמרים אלא משום שהוא חרד מפני הידרדרותו המוסרית של המון העם, הנדחף, לדעתו, לרדיקליות אלימה בגלל 2 אבל ברק מתייחס רק לעתים נדירות לסבלם שלתיאוריות מוטעות . הצרפתים עצמם, וגם זה כרוך בטענתו שהפילוסופיות הרדודות של המהפכה יגרמו לעם נזק רב עוד יותר, ושהיו דרכים לטפל במצבו בלי להפוך את החברה על פיה . ברק לא ממש מסנגר על המשטר הישן, אבל הוא סבור שהמשטר החדש אינו טוב ממנו . המהפכה, הוא כותב, 3 הדאגה היא "החלפה של ברבריות אחת בברבריות אחרת, גרועה יותר" . שלו איננה הומניטרית ממש, ומודל הט...  אל הספר