פ ר ק שלי ש י : ש יט תו ה פ ר שני ת של ר' יוס ף ח יו ן [ 301 ] בשנת תר"ץ פרסם ר' יעקב משה טולידאנו תשובה הלכתית מכתב יד, שאותה הוא ייחס לר' יוסף חיון . 215 לדבריו, בשנת רל"ד ( 1474 ) ביקש אחד מחכמי פורטוגל — הרב שמואל בן חלגת, 216 להקל על העגונות שנסעו בעליהן ללא ידיעתן, ואין ידוע אם חיים הם אם מתים, שיופקעו קידושיהן למפרע, אך רוב חכמי דורו חלקו עליו, ואף ר' יוסף חיון הצטרף למתנגדים וכתב כנגדו אותה תשובה . בתשובתו מאריך חיון בראיות מהתלמודים ומדברי הראשונים לדחות את הצעתו של ר' שמואל בן חלגת, ומתוכה הוא מתגלה כחכם הבקי היטב בספרות ההלכה . הלכה נוספת בשם ר' יוסף חיון הוזכרה על ידי ר' דוד ב"ר שלמה ן' יחיא, שכתב בספרו על הלכות טרפות, שבעניין מסוים פסקו כולם להתיר על סמך פסיקתו של ר' יוסף חיון, ואלו דבריו : 'ובשנת הר"ן ( 1490 ) בפסח, הלכה למעשה, בן החכם הזקן ר' יוסף חיון התיר זה . . . וכן הסכמנו לדון לעולם' . 217 עדות זו הובאה מאוחר יותר על ידי ר' יוסף קארו בשמו של חיון עצמו, וזה לשונו : 'וכתב מה"ר דוד יחייא ( פ"ה ) שבא מעשה לידו והסכים מה"ר יוסף ן' חיון ז"ל עמו להתיר אם הרוב בדופן ויש ...
אל הספר