76 מנשה כהן הסכיזואיד והנרקיסיסט הם דוגמאות מובהקות להפרעה ביחסי אובייקט . על רקע חסך או טראומה ( אֵם לא זמינה, דיכאונית או נוטשת ) הם נסוגים מיחסים ומשליכים את חרדותיהם ועוינותם על אחרים . המטופלים שסובלים מהפרעות אלו מגיבים בנסיגה מיחסים ( הסכיזואיד ) או בפיתוח מנגנוני שליטה על האחר ( הנרקיסיסט ) . שניהם מתקשים להשתחרר מהקשר עם האובייקט שבחייהם, להיפרד ממנו או להתקרב אליו ולחוות חוויה מתקנת . רוב המטופלים שפגשתי עסוקים בהתמדה כמעט ביחסים הפגועים עם הדמויות המשמעותיות, כשהם אינם יכולים לא להקיא ולא לבלוע, וגם לא לוותר על המשאלה לתיקון האובייקט וליחסים טובים עימו . ככל הנראה, כמיהה זו נטועה עמוק בנפש האדם מראשית היותו : לוותר עליה פירושו לקבל מצב של יתמות ולהתאבל על האובייקט, בדומה לחוויית אובדן העצמי של הפוסט- טראומטי . רובם משמרים בתוכם חלקים ממשיים או מדומים של "האובייקט הטוב", וכמו אינם מתעייפים לעולם מלהתגעגע ולהמתין ש"האובייקט הטוב" יופיע מנבכי התת-מודע כביכול, יחייך אליהם ויחבק אותם . ממד הזמן המוכר אינו משנה . הם תמיד מחכים . זו המתנה נטולת זמן, שמחזיקה את הסובייקט דרוך לקראת מ...
אל הספר