ההכהחה נהחות 179 מהתקף לב קטלני פתאומי, ואני מוכרח להתוודות, ברגע כתיבת הדברים, שחלק משמעותי בי היה מקדם זאת בברכה . אני קורא כעת ממוּאר מעניין מאוד של בעל שכול . "מחברת האלמן" ( The Widower ' s Notebook ) מאת ג'ונתן סנטלוֹפר . אני מוצא הרבה נקודות דמיון להתנסוּת של המחבר . שבועות אחדים אחרי מותה של אשתו ( בערך המקום שאני נמצא בו עכשיו ) הוא יוצא לאירוע החברתי הראשון שלו, ונתקף חוסר שקט לנוכח הנשים הרבות שמפלרטטות איתו . הוא מבין את מזלו הטוב : אלמנים נחשקים הם עניין נדיר, ואילו אלמנות יש תמיד בשפע . אבל הוא מבולבל : האם עליו להגיב להזמנות מיניות של נשים ? האם לא תהיה זו בגידה ביחסיו עם אשתו המנוחה ? אני מזדהה במידה רבה עם הבעייתיות, ומונה בראשי את כל הנשים שיצרו איתי קשר בשבועות שחלפו מאז מותה של מרילין . מרשה, חוקרת ספרות צרפתית בשנות השישים לחייה וחברה ותיקה של מרילין, הזמינה אותי לארוחת ערב, ונפגשנו במסעדה קרובה . מרילין ואני התרועענו לעיתים קרובות עם מרשה ובעלה, והופתעתי ( והייתי טיפ-טיפה מרוצה ) כשהגיעה לבדה למסעדה . בעלה, היא סיפרה, נסע לחוף המזרחי . השיחה בינינו במהלך ארוחת הער...
אל הספר