עניין של מוות וחיים 70 אור בהמשכים בעשרים חלקים . פעם בחודש היה מתפרסם חלק, ואז מופץ באמצעות צי עצום של עגלות צהובות לקהל אדיר שהיה להוט לקנות את הפרקים החדשים ) . מרילין פותחת את החלק הראשון, ובחיוניות רבה מתחילה לקרוא בקול . אני מתרווח בכורסה, אוחז בידה הפנויה, מקשיב לכל מילה ונוהם חלושות בהתענגות עילאית . אני ברקיע השביעי : זו ברכה של ממש להיות עם אישה שנהנית לקרוא בקול פרוזה של דיקנס . רגע קסום עבורי, אחד ממספר עצום של רגעים דומים שהעניקה לי מאז היינו שנינו נער ונערה בגיל ההתבגרות . אבל אני יודע שזו רק הפוגה קצרה במטלה הקודרת שבהתייצבות מול היותנו בני תמותה, ולמחרת ממשיך לחפש עזרה בדפי "להביט בשמש" ומגיע לדיון שלי באֵפּיקוֹרוֹס ( 341 - 270 לפני הספירה ) , שהציע למאמינים לא-דתיים כמוני שלושה טיעונים צלולים רבי- עוצמה להקל את חרדת המוות . על פי הטיעון הראשון, מאחר שהנשמה בת-תמותה וכלה עם הגוף, לא תהיה לנו שום מחשבה או תחושה, ולפיכך שום דבר לפחד מפניו אחרי המוות . על פי הטיעון השני, מאחר שהנשמה בת-תמותה ומתפוגגת במוות, פשוט אין ממה לפחד . על כן, "כאשר המוות קיים, אני אינני . מדוע לפחד...
אל הספר