להוונ לנה כה ה 23 כשכתבתי את "תולדות השד" ( A History of the Breast ) , סרטן השד עדיין נחשב מחלה "סופנית" . כיום רופאים מתייחסים לכך כמחלה "כרונית", שאפשר לטפל בה ולעכב אותה . אני כמעט מקנאת במטופלות חולות בסרטן השד — כשהן זוכות להפוגה במחלה, הן יכולות להפסיק את הכימותרפיה . אצל חולים במיאלומה נפוצה נדרשת בדרך כלל המשכיות הטיפול, אם כי לעיתים תדירות פחות מאשר הזריקות השבועיות שאני מקבלת עכשיו . שוב ושוב אני שואלת את עצמי : זה שווה את זה ? אני בת 87 . שמונים ושבע הוא מועד הולם למות בו . אני מסתכלת בטורי ההספדים ב"סן פרנסיסקו כרוניקל" וב"ניו יורק טיימס", ושמה לב שרוב מקרי המוות הם של אנשים בשנות השמונים לחייהם או צעירים יותר . גיל המוות הממוצע בארצות הברית הוא 79 . אפילו ביפן, המחזיקה בשיא הלאומי באריכות ימים, הגיל הממוצע לנשים הוא 32 . 87 . אחרי החיים הארוכים ומלאי הסיפוק שחלקתי עם אֶרְב, והבריאות הטובה שנהניתי ממנה רוב חיי, מדוע שארצה לחיות עכשיו עם אומללות וייאוש יומיומיים ? התשובה הפשוטה היא שאין דרך קלה למות . אם אסרב לטיפול, אמות בכאבים ממיאלומה נפוצה במוקדם יותר מאשר במאוחר . בקלי...
אל הספר