מכפרת המקדש לכפרת הקהל 78 לעזאזל ובין דמון בשם זה שחטא בדור המבול . לצד זה, הגישה הרווחת בספרות התנאית עמעמה את הפירוש המיתי של טקס זה . המילה ׳עזאזל׳ התפרשה במשמעות של מקום קשה ( ׳עז׳ ) או במשמעות של עז משתלחת ( ׳אזל׳ בארמית ) . ההתרחקות מהממד המיתי בא לידי אף בהלכה התנאית, שהמעיטה בחשיבותו של טקס זה . מגמה זו, כפי שראינו, באה לידי ביטוי במספר רב של הלכות והיא מגיעה לשיאה במחלוקתם של רבי יהודה ורבי שמעון באשר למותו של השעיר המשתלח לפני השילוח עליה הרחבנו בפרק השלישי . רבי יהודה סובר שאם הוא מת לאחר זריקת דם השעיר הפנימי, מותו אינו מעכב ולדעת רבי שמעון הוא צריך לעמוד חי עד לאחר הווידוי עליו . שניהם מסכימים, אם כן, שהשילוח עצמו כלל אינו מעכב ולפנינו מהפכה פרשנית בולטת . לדעתו של רבי שמעון, עיקר הכפרה היא באמצעות הווידוי, והנחה זו מתקשרת ישירות לחידוש התנאי באשר לשני הווידויים על הפר כאשר שלושת הווידויים מהווים את עיקר הכפרה ביום הכיפורים . לשיטתו של רבי יהודה, לעומת זאת, כפרת השעיר המשתלח תלויה בהזאות דם שעיר הפנימי כאשר עצם עמידתו של השעיר החי בזמן ההזאות, מכפרת . עוד ראינו את התיאור ה...
אל הספר