3.2.4. צורת השילוח – בין מקרא למשנה

63 פרק שביעי : השעיר לעזאזל 63 ואומנם כך הוא במקבילות לטקס זה מהמזרח הקדום . בעל חיים תמיד נשלח הרחק 101 ממקום היישוב אך ללא פגיעה בו . 10 ( ״ושלחו כך גם עולה מהתיאור הטקס במגילת המקדש אותו ציטטנו לעיל לעזזאל המדבר״ ) , וכך נראה גם מדבריהם של פילון ויוספוס אותם ראינו שם . פילון 103 ואצל יוספוס מופיע : כותב ״ואת השני יש לשלח אל מדבר ללא שביל וללא נתיב״ 105 כך גם 104 כפי שציין בר אילן,״שאחד מהם משתלח חי אל המדבר מעבר לגבול״ . 106 המתוארכת עולה מהתיאור של השעיר המשתלח באגרת בר נבא שציטטתי לעיל 107 למאה הראשונה לספירה : [ . . . ] וירקו כולכם ודקרוהו ותנו את הזהורית על ראשו סביב . וכך ישלח אל המדבר . וכשיהא כן, יוליך הנושא את השעיר למדבר ויטול את הזהורית ויתננה על גבי שיח . שהרי סוף סוף המובן הפשוט של הכתוב כאן הוא אכן שלא מדובר על הריגתו של השעיר . יש לציין, שעל אף שמספר מקורות נוצריים זיהו את ישו עם השעיר המשתלח שהומת כגון יוסטינוס מרטיר ( ראו בתרגומו של רוקח, דיאלוג, עמ׳ 8 1 ) , מקורות נוצריים רבים, ובראשם אגרת בר נבא שראינו, כלל אינם מתארים את הריגתו של השעיר לעזאזל אלא את שילוחו למדבר ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן