3.1.1. מקור מקראי לטבילה הראשונה? מחלוקת התנאים בתוספתא

69 פרק שני : טבילות וקידושים 69 46 פירש שהכוונה היא לאדם שנטמא 45 ליברמןלקודש, מקום שאין ענוש כרת ״ עמומה . בקודש, שאף אם עבר מקודש לקודש אינו חייב כרת ואפילו אם נכנס פנימה למקום קדוש יותר . הלכה זו מחזקת את הקל וחומר : למרות שהוא אינו חייב כרת אפילו אם היה טמא כאשר נכנס מקודש לקודש, ואף על פי כן הוא חייב לטבול, קל וחומר שמי שנכנס מחול לקודש, שכניסה זו בטומאה אכן מחייבת כרת, שאפילו אינו טמא חייב טבילה . על כל פנים, בדבריו של בן זומא יש הרחבה של הרעיון המקראי : בעוד שלפי גישה פרשנית מקובלת התורה מצריכה טבילה מיוחדת אך ורק לשם כניסה לקודש הקודשים, בן זומא למד שטבילה זו נצרכת גם לנכנס לעזרה שאף הוא צריך טבילה מיוחדת לפני כניסתו אל המקום הקדוש . התוספתא מסיימת ומביאה את רבי יהודה החולק ומסרב לקבל את הקל וחומר שלמעשה מחדש טבילה נוספת מהתורה . לטענתו, הטבילה אינה מעיקר הדין ונועדה 47 בתוספתא נגעים מופיע להזכיר לכהן טומאה ישנה שאולי שכח . כפי שראינו לעיל, שרבי יהודה חלק על הצורך של המצורע לטבול פעם נוספת ביום השמיני כאשר הוא מביא למקדש את קורבנותיו, מאחר שהוא כבר נטהר ביום השביעי . אכן לשונו ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן