138 דוד קיטרון סקירה תאורטית קוהוט, מייסדה של פסיכולוגיית העצמי, מדגיש בספרו האחרון ( קוהוט 1984 ) כיצד העברת הזולתעצמי ( selfobject ) המתפתחת באופן ספונטני נידונה לשברים ( disruptions ) חוזרים ונשנים שמקורם ב"כשלים האמפאתיים הבלתי נמנעים, אך עם זאת חולפים ועל – כן לא – טראומתיים [ של המטפל ] — דהיינו ה'כשלים האופטימאליים' מצידו" ( עמ' 66 ) . תפקידו של המטפל במקרי שבר כאלו הוא לתור אחר כל שגיאה אפשרית שלו ולבחון אותה . עם זיהויה של השגיאה ממליץ קוהוט, ככלל, להכיר בה באופן שאיננו הגנתי ורק אז להציע למטופל "פרשנות בלתי ביקורתית" של דינמיקת המשבר המתבטאת בריחוק שמפגין המטופל בעקבות אכזבתו . יתרה מזאת, קוהוט טוען שכשלים של המטפל הופכים לגרגרים עבור טחנת התהליך האנליטי אם הם מאפשרים גם את ניתוח דינמיקת ההעברה ( המוגדרת כ"שלב ההבנה" ) וגם את שִחזור השורשים הגנטיים ( "שלב ההסבר" ) . ארנסט וולף ( 1993 Wolf ) , מתלמידיו וממשיכי דרכו של קוהוט, מתייחס אף הוא למשברים בדינמיקת ההעברה כספונטניים ובלתי נמנעים, שכן אין מטפל המסוגל להיות קשוב ומכוון באופן מושלם לכל צורכי הזולתעצמי של המטופל ( יתרה מזאת...
אל הספר