גבריאלה מן 66 רדיקלית למדי : האנליטיקאי צריך לשאוף למצב תודעתי כזה שכל מפגש עם המטופל ייחווה כמו לא ראה את המטופל קודם לכן . "אם מרגיש שכן ראה אותו, הוא מטפל במטופל הלא נכון" ( עמ' 19 ) . אני מאמינה שמצבי תודעה אלה, כפי שביון מתאר אותם בהקשר זה, מצויים מעבר להזדהות השלכתית ואינטרסובייקטיביות . מצבים אלה מושתתים על אופנות אחרת של תקשורת, טרנצנדנסיה . עמדה טרנסצנדנטית זו, כאשר אנו חורגים מעבר לתכנים הפרטניים של האנליזה ונוגעים בהתבוננות מרחיבת יריעה, מתרחשת ברגעים הנעלים ביותר של הכלה והתכוונות אמפתית . ברגעים אלה הכלה ואמפתיה מחוללות את יכולתנו החומלת . יש לנו אומץ לב לראות את החלקים הכואבים והבלתי נעימים של המציאות בלי להדחותם, יכולת לקבל איכויות של האחר שאנחנו לא בהכרח מסכימים להן ויכולת לוותר על דוגמטיות אשר קיימת במידה זאת או אחרת אצל כולנו . במצב זה אנו מסוגלים להשיל מעצמנו את הגרסה האישית שלנו ביחס למציאות . כך שומרים על מרחב פתוח, עם קשת של מצבים רגשיים אפשריים . עמדה זו מושתתת על קונטקסטואליות, על היותנו מוגשמים על ידי כל התופעות בכחותן . מקס סוכרוב ( 2001 Sucharov ) עוסק שנים ר...
אל הספר