| 227 להקריב את יאיר לוי הצלמים לגשת לאחת מפינות החדר . רגע לפני שנענה להם, שמע את דרעי, האומנת הצמודה, שואל אותו, "האם אתה רוצה שאבוא איתך ? " "לא," נשמע במפתיע לוי משיב לפטרון שלו, "אני כבר ילד גדול, אלך לבד . " ואכן, הוא הלך לבד, הצטלם, כעס, צחק והתפרץ . הוא לא השיב על אף אחת מהשאלות המהותיות שהוצגו לו בפסטיבל הזה של "יאיר חזר הביתה" . הילד הגדול קיבל לרגע עצמאות, אבל את הדרך לביתו בבני ברק כבר עשה במכונית הוולבו של דרעי . הוא הבין כנראה שאסור להרגיז את האיש שפתח לו את הדלת לעולם הפוליטי, לכנסת ול"אל המעיין", ושעלול להפנות לו עורף בקרב על חייו . הוא המשיך איפוא לרקוד לצלילי חלילו, התראיין ברדיו ובטלוויזיה, ולמחרת הנחיתה דיווח לעיתונות כי נסע עם תיקו הרפואי אל רופאו בבילינסון . שלא יחשדו חלילה שאין ולא היו לו בעיות בריאות . כעבור שבוע, אחרי שהגיע לכנסת והתקבל בה בחיבוקים ובנשיקות, מימין ומשמאל, הגיעה ההודעה ממנה חשש כל כך : הוא נדרש לחקירה . הוא הוזמן ודחה, התחכם, הציג תנאים, ולא מצא בסוף פנאי עד שראשי אגף החקירות, חסרי אונים ממש מול נבחר הציבור המתחכם, פנו ליועץ המשפטי לממשלה, יוסף ...
אל הספר