במסה זו אשתמש במונח ה"מקובל" ) . כך, מרגע התגבשותה של החברה בארץ ועד היום . אני, שנולדתי בעיראק והיגרתי לישראל בשנת ,1971 לא הפכתי חלק אינטגרלי מהישראליות . זהות לאומית מסמנת עבור אזרחי המדינה המודרנית שייכות, מקום בליבת הקולקטיב . הנוסחה דומה בכל מקום, החל בצרפת, דרך ארצות הברית, וכלה בישראל - לכל מדינה יש זהות ייחודית שעליה, סביבה ובתוכה מתקיים שיח על מהות הקולקטיב הלאומי . ואולם, במקרה הישראלי עצם קיומה של זהות זו מהווה גדר הפרדה המסמנת מי בפנים ומי בחוץ . בהתאמה, ניתן לראות בישראליות מנגנון הדרה מהקולקטיב . במסה זו אבקש להתדיין כאקדמאי, כאיש מדעי החברה, כלומר, השיח שלי בנושא גבולות הישראליות הוא פוליטי חברתי כמו גם רפלקסיבי אישי . אתמקד במאבק המתחולל בין שתי קבוצות - האחת הגמונית והאחרת מודרת - על הגדרת הישראליות וגבולותיה : הניאו מפא"יניקים והמזרחים בישראל . השיח על הישראליות מתמקד במהותה הזהותית מאז ראשית היישוב היהודי החדש בפלשתינה ועד היום . זוהי זהות שנבנית באמצעות ייצור ותחזוק גבולות על ידי חלק מסוים בקולקטיב המגדיר מי בפנים ומי בחוץ . חלק זה הוא גם שקובע מי שווה יותר ומי פחו...
אל הספר