כשנולדו ילדיי היה לי חשוב להיות הורה מעורב, כדי שהם יחוו הורות שונה מזו שחוויתי בעצמי כילד לאב מרותק לכיסא גלגלים [ . . . ] ב- 20 שנות הפעילות של העמותה [ נגישות ישראל ] השגנו התקדמות רבה במודעותם של מקבלי ההחלטות ושל הציבור הרחב לחשיבות הנושא״ . ( יובל וגנר, עמוד 43 ) ״ זה היה מסע שיקום איטי, צעד אחר צעד, שנמשך תשעה חודשים . בתקופה הזו זכינו, הוריי ואני, לליווי צמוד . חבריהם הקרובים של הוריי הקיפו אותם ותמכו בהם . אני עצמי הייתי מוקף במשפחה, בחברי ילדות, בחבריי לטייסת ובמשפחת חיל האוויר . לחברות ולתמיכה הזאת אני זוקף זכויות רבות בהצלחת שיקומי . למרות המגבלה הקשה, חיל האוויר הציע לי לחזור לשירות צבאי בהסבת מקצוע - מטייס לתכניתן . וכך היה . ביום הראשון מחוץ לשיקום בתל השומר כבר הגעתי ליחידת התכנות המבצעית של החיל . בדרך ליחידה החדשה הייתי עובר ליד הטייסת שלי לשעבר לראות את חבריי ממשיכים לטוס למשימות הגנה על הארץ ואילו אני המשכתי בדרך ליחידה החדשה . לאחר 31 שנות שירות בחיל האוויר השתחררתי בדרגת סא"ל . גם ילדיי שלי שירתו בחיל האוויר כדור המשך . כשנולדו ילדיי היה לי חשוב להיות הורה מעורב, ...
אל הספר