שירתי כסגן השגריר בניגריה, השתתפתי בליל סדר "חילוני" בבית השגריר, שבו לא הייתה הקפדה יתרה על כללי הטקס ועל שלבי הארוחה . אז הפעם התרגשתי - בכל זאת, ליל סדר "כמו שצריך" ראשון, ואני מוזמן כשגריר בפועל של מדינת ישראל . לבשתי חליפה, צחצחתי נעליי ויצאתי למרכז הקהילה הסמוך לבית הכנסת באוסלו . בגלל הציפייה לסעודה עשירה, הגעתי רעב . טעות גדולה . עם הגיעי לשם התיישבתי אל שולחן הסדר, אך כל מה שקרה לאחר מכן היה מוזר ומבלבל . תחילה מזגו לנו יין אותו לגמנו על קיבה ריקה, ולאחר מכן קיבלנו חתיכת סלרי . הריחות שהגיעו מהמטבח היו נהדרים, אך האוכל, משום מה, התמהמה . אחרי הסלרי קיבלנו עוד כוס יין . אחרי כן קמנו ושטפנו ידיים, וכשחזרנו הגישו לנו מצה ואחריה חתיכת חסה עם ממרח נחמד שנקרא חרוסת . הזמירות והשירים שליוו את הסדר היו בחלקם יפים להפליא, ובחלקם בארמית בלתי מובנת . בינתיים, גוועתי ברעב . רב הקהילה, חבר הכנסת והשר לשעבר הרב מיכאל מלכיאור, הבחין בחוסר הנוחות שלי אשר התבטא בקרקורי בטן ובעוויתות גוף קלות, חייך אליי ואמר : "אל תדאג ואל תוותר . תחילה אנחנו סובלים לזמן מה, אך בסוף מגיעה ארוחה מלכותית" . הנה, ...
אל הספר