227 ילדות טובות הדוגמאות שהוצגו לעיל מדגימות את קולן הנאלם של הדמויות הנשיות גם במקרים שהן הדמות המרכזית בסיפור . שתיקתן מבססת את דפוס התגובה הנשי הסטריאוטיפי ומצביעה על תופעה רחבה שהיא מעבר לשתיקת הדמויות . היעדרו של הקול הנשי כדימוי מטפורי, שהוא תוצר של הבניה חברתית, מצביע על יחסי הכוח בין המינים ועל ההגמוניה הגברית . דפוס ההתנהגות הרווח ביותר של נשים הוא עצבות, היעלבות ובכי, שלוש תגובות הכרוכות זו בזו . במקרים רבים כשהטקסט מדווח רק על עצבות או על היעלבות, האיור מוסיף לדמויות דמעות . אציג בסקירה זו את הספרים הממחישים דפוס תגובה זה, הן במקרים שמשולבת בהם אלימות כלפי הדמות הנשית הן במקרים שלא . דומה שהבכי הוא דפוס התגובה הרווח ביותר, גם במקרים שאין לו סיבה ברורה, למשל בשירו של יהונתן גפן "ענת בוכה ולא יודעת למה" . שיר זה הוא אחד מיני דוגמאות רבות וכמה מהן יובאו להלן בסקירה . בנות מתוארות כמי שנעצבות ונעלבות מסיבות שונות ומגוונות, חלקן מצוינות בטקסט וחלקן רק מרומזות . איור 67 עצבות והיעלבות . הפרטים נלקחו מאיורים בספרים שונים כמפורט ברשימת האיורים . 228 גילה דנינו-יונה ספרה של לאה נאור ...
אל הספר