בקנה מידה : אחד לאחד / רוני תורן 192 בשנת 2002 היה הזיכרון של אסון התאומים טרי וצורב במיוחד, אבל זו הייתה רק דוגמא אחת . בשביל גדי כל החיים, בכל רגע נתון, דמו לאותו פרק זמן במגדלי התאומים . גם ספינת הטיטניק חזרה ועלתה בהזדמנויות אחרות כדוגמא לאותו עניין . שוב ושוב שאלנו את עצמנו – מדוע אנחנו עדיין יושבים במגדל הבוער ומנסים להעלות הפקת תיאטרון חדשה ? האם כדי להעניק לקהל מפלט מפני אימֵי החיים מחוץ לתיאטרון, או אולי דווקא כדי להסב את מבטו אל מציאות אכזרית, צינית ואלימה, שבה אנחנו נידונים לחיות ? "ואיך" – חזר גדי ושאל – "אמורים נידונים לחיות את פרק הזמן הנותר להם על הספינה השוקעת, בתוך מנגנון המקריב את החיים ואת הפרט למען כסף, למען כבוד, למען שליטה, למען המנגנון עצמו ? " גדי הרבה לדבר על חסרונה של החמלה, על היעדרה של הצניעות, ומתוך ההשקפה הזאת בחר במחזות שביים ובדרכים שבהן מימש אותם . יחד עבדנו על מחזות שונים מאוד זה מזה : מידה כנגד מידה של שייקספיר, נתן החכם של לסינג, דון ז'ואן חוזר מהמלחמה של פון הורבאט, מחלת נעורים של ברוקנר, בית ברנרדה אלבה של לורקה . שררה בינינו הסכמה על כך שהמחזה עצמ...
אל הספר