"בערבות הנגב" 67 יגאל לא היה בין הלוחמים בנגבה, אך גדודו השתתף בקרבות . מיד עם תום ההפוגה הראשונה ב- 9 ביולי נע מטה הגדוד, שיגאל כקצין התרבות הגדודי היה חלק ממנו, והתמקם בבית נטוש בכפר הנטוש סואפיר, סמוך מאוד לנגבה ולאזור הלחימה . מהבסיס הקדמי הזה, שהיה אף הוא חשוף להפגזות המצרים, יצאו הכוחות שוב ושוב לפעולות הקרביות . יגאל, ככל הנראה, לא עבר עם המטה לסואפיר, נשאר במטה החטיבה בעורף, וביצע משם את תפקידו . אורי אבנרי, שנלחם בכל מערכות החטיבה העקובות מדם באזור, כינה אותו "הפחדן החטיבתי, שנשאר בעורף הרחוק והבטוח, בשעה שמאות 199 היה זה משפט נהרגו בנגבה, בעיבדין, בעיראק סואידן ובבית עפא" . אחד מתוך כתבה בת תשעה עמודים ב"העולם הזה" שפרסם אבנרי במרץ ,1958 שנכתבה כולה בטון בוטה זה . על הסיבות שהובילו לכתיבתה עוד יסופר להלן . במסגרת תפקידו כקצין התרבות הגדודי אירח יגאל אמנים שבאו מהמרכז להופיע בפני החיילים . בסתיו 1948 הגיע שחקן "הבימה" שמעון פינקל לסיבוב במשלטים בנגב, ויגאל ניצל את ההזדמנות וניסה להציע לו מחזה בשם "הורדוס ומרים", שהתבשל אז במוחו . פינקל, ממייסדי "הבימה" ומבכירי שחקניו, היה טרוד...
אל הספר