"אפורים כשק" 45 גם יחד : "לא קראנו עדיין בעברית קובץ סיפורים ( ולא רפורטז'ות ) אקטואליים כל-כך, ספוגי להט ומאבק השנים המרות האלה והולמים את דופק הזמן כ'אפורים כשק' . [ . . . ] על אף הצמצום במתכוון, עיצב המחבר אנשים חיים, בשר ודם, שאתה רואה אותם ומתדיין עמהם, אוהב ושונא, בז להם ומעריץ אותם" . אבל אחרי שמנה את השבחים, פירט באריכות יתירה את ביקורתו : "סופר מתחיל מן ההכרח כמעט שיימשך אחרי מאורעות יוצא [ י ] -דופן, [ . . . ] קל יותר לעצבם ומבטיחים הצלחה . ואולי זוהי הסיבה שמוסינזון להוט כל כך אחרי הבלתי-רגיל, אחרי האפקט הדרמטי, ההתאבדות והמאסר, הגניבה בקיבוץ והתאוות שאינן באות על סיפוקן, אדם שמתרסק בפצצה על דעת עצמו, והבגידה בחדר המשפחה, הזנות, ולהבדיל — השגעון" . הוא יצא כנגד התיאורים הארוטיים בסיפורים : "מוסנזון כותב בחושים, לפעמים דומה : בחושים שהם גרויים תמיד . [ . . . ] חוץ מתערוכת איברים אין כאן כלום . תיאור אמנותי ודאי לא" . את עיקר ביקורתו הפנה כלפי יחסו של יגאל אל הקיבוץ, כפי שהוא עולה מהסיפורים : "מכלול סיפורים שבו חוזרת תמיד כמעט הכניעה בפני היצרים, החולשה והסטייה [ . . . ] מסלפי...
אל הספר