לב גרינברג 10 אִפשר לדמיין את השלום, מכיוון שאִפשר לישראלים לדמיין היכן באופן ממשי אמורה לקום המדינה הפלסטינית, אם בכלל תקום . קיומו של גבול ידוע הפך את ההכרה בזכויות הפלסטינים למאיימת פחות . החבר'ה אצל נתן ידעו גם שייתכן כי הפלסטינים יעלו תביעות על בקעה, על בתיהם ומגרשיהם, תביעות פיצויים או אפילו שיבה . אולם הדיון היה משועשע וללא דאגה, מכיוון שכולם ידעו כי איש לא יחזיר את בקעה ויהפוך אותה לחלק מהמדינה הפלסטינית . לקיום הגבול מלפני 1967 הייתה משמעות מרגיעה : אפשר לדמיין את השלום ללא חשש על הבית . הכול היה פתוח למשא ומתן, אבל לא ריבונותה של מדינת ישראל, זו שהוקמה ב – 1948 . מצב אחר לגמרי היה זה של המתנחלים המתגוררים בעומק יהודה ושומרון . הם הבינו כי אם ההסכם יניב פירות ותקום מדינה פלסטינית, הם יידרשו לעזוב את בתיהם . גבולות המדינה הפלסטינית היו ברורים על דרך השלילה : רבין הבטיח לא לחזור לגבולות 76' . כלומר, היכן שלא תוגדר המדינה הפלסטינית, זה יהיה "שם", בשטחי יש"ע, לא "כאן", במדינת ישראל הריבונית . קיומה של ישראל בין 1948 ל – 1967 העניק ביטחון כלשהו, מושג שאפשר להיאחז בו ולדמיין באמצעות...
אל הספר