קוד סמוי 338 הקהל חייב להפעיל את הדמיון שלו כדי להיכנס אל הסיפור, הוא חייב לדמיין את עצמו עומד במקומי או במקום הגיבור שלי . סטיבן ספילברג טען שאי אפשר ליצור חוויה טוטאלית במשחק כל עוד מביטים בריבוע, ולא משנה אם הריבוע הזה הוא מסך קולנוע או מסך מחשב . "אנחנו חייבים להיפטר מזה . אנחנו חייבים לשים את השחקן בתוך החוויה כך שלא משנה לאן הוא יביט, הוא יהיה מוקף בחוויה 35 ובכן, עוד רגע העתיד כבר כאן . תלת-ממדית . זה העתיד" . כאשר אדם מרכיב את משקפי המציאות המדומה ואת האוזניות, הוא משוגר לעולם אחר, שונה, לעתים זר . הוא מתנהג כמו אדם שאיבד את כל הזיכרונות שלו ועכשיו הוא צריך לפענח איפה הוא נמצא, איך מתנהגים במקום הזה ומה עליו לעשות . באמצעות סביבה של מציאות מדומה אינני צריך לספר לקהל על החוויות שלי בקרנבל בברזיל . אני יכול לקחת אותו איתי ולהכניס אותו לקרנבל . כעת הקהל הוא אחד המבקרים באירוע, הוא אני, הוא החבר שהיה לצדי . הוא שומע את הקולות, רואה את המראות, הוא נמצא שם . הקהל צריך להזכיר לעצמו שכל זה לא אמיתי, שהוא בכלל נמצא בבית, בסלון . זו הסיבה שיש הרואים במציאות מדומה את המדיום האחרון, מדיום ...
אל הספר