קוד סמוי 138 במסרים, בתכנים, היא הסחת דעת . היא סטייק שהפורץ זורק לכלבי 32 השמירה כדי להעסיק אותם בזמן שהוא מבצע את זממו . במטפורה הזו "הפורץ" הוא המדיום, השחקן האמיתי שצריך לשים אליו לב, בשעה שאנחנו, "כלבי השמירה", עסוקים בניתוח ובהבנת "הסטייק", התוכן שנזרק לכיווננו . אך האם כל ה"פורצים" זורקים לכיווננו "סטייקים" זהים ? פוסטמן, למשל, הראה כיצד "הפורץ" הטלוויזיוני הופך כל "סטייק" לבידור עד שזה השתלט כמעט לחלוטין על התרבות האמריקאית ואז הוגש גם ב"מסעדות" אחרות, ב"ארוחות" אחרות . הוא הופיע בכל מקום . האם גם דרך הפעולה של פלטפורמות המדיה החדשה יוצרות "סטייק" ייחודי להן ? האם בדומה ל"סטייק" של הטלוויזיה, גם ה"סטייק" שלהן מופיע במקומות אחרים והופך לנקודת מבט על העולם, לדרך חיים ? אופני הפעולה של שירותי המדיה החברתית מעדיפים, מעודדים ואפילו דוחפים את הגולשים ליצור תכנים קצרים וממוקדים, עם עדיפות לתכנים ויזואליים . תכנים אלו מכונים "מיקרו תכנים", ויש להם מאפיינים ברורים : הם מופקים עבור ערוץ מדיה חברתית מסוים כמו פייסבוק, סנאפצ'ט או אינסטגרם, מתאימים לצריכה באמצעות הטלפון הסלולרי וקצרים . הם ...
אל הספר