124 אמיר קלוגמן ורשמיו, המובאים בגוף ראשון, מציבים שאלות של ממש לגבי יציבותו של אותו אני – גוף – ראשון וייחודיותו . זאת ועוד, אי – אפשר להתעלם מהמרכזיות שגרוסמן מעניק לגוף האנושי, לפעולתו ולתנועתו, מחד גיסא, ולסרבנותו ולזרותו, מאידך גיסא . למרות המילוליות העמוסה והקצבית של הסיפור, ניתן לומר שהגוף הוא השחקן המרכזי בסיפור, ואולי, כפי שנראה, גם הבעיה העיקרית . האופן שבו משתלשלות המילים במשפטים ארוכים וממושכים כמעט ללא עצירות כאילו מנגן את המנגינה של הגוף ואת תנועתו . גיבור הסיפור מנסה ככל יכולתו לתפוס את האני של עצמו, למקמו ולסמן את גבולותיו, אך משהו משתבש בניסיון זה, עם הופעת התביעה החברתית המקובלת לפעול עם גופו כגוף מיני, גניטלי, גוף הלוקח חלק במפגש בין המינים . בנקודה זו מתעורר משבר ביחס אל הגוף וביחס לאני . משבר זה נוגע לערעור הקו המבחין בין הפרטי לכללי ולניסיון לקיים חיים בוגרים המשלבים רצון ועניין בעולם, גם בהינתן ערעור בסיסי זה . בסיפור ''רץ'' אנו מצטרפים לגיבור הסיפור בעת בריחתו המבוהלת מהבסיס הצבאי שבו הוא משרת, לאחר משחק, שהתפתח למעין משחק מיני, עם בנו של מפקד הבסיס ובת דודתו . ...
אל הספר