21 גוף פוגש שפה ודיבור . הגוף שב ומופיע כחתך בשפה העשירה של גרוסמן . גם אצל לאקאן, כמו אצל גרוסמן, ישנו ממד פרטי, בלתי מְתַקשר, דחפי, הן בשפה והן בסימפטום . חיפשתי את הגוף גם בפילוסופיה, ושם ציפו לי שתי הפתעות משלימות : האחת, מצאתי ששאלת השפה הפרטית היא תוצר של דיון רחב יותר על יכולתו של האדם לאמת תחושות ורגשות, את מרכיבי עולמו ה״פנימי״ ; והשנייה היא שאף על פי שדיון זה קשור קשר הדוק לגוף ולמעמדו, נטו הפילוסופים להסיט את הגוף הצידה, להדחיקו, והמשיכו להישען על המחשבה ועל הלוגיקה . דרך סדק זה בדיון הפילוסופי ביקשתי להיכנס ביד אחת עם פרויד ולאקאן וביד השנייה עם גרוסמן, כדי למקם מחדש את הגוף עם הקשר שלו לשפה, לענות על חסר הנובע מהרחקת הגוף או מהדחקתו . הפסיכואנליזה איננה לוקחת את הגוף האנושי כמובן מאליו ואף פעם לא נפרדת ממנו . החל מראשיתה, מושגיה הגדולים של הפסיכואנליזה, כגון לא-מודע, היסטריה, סימפטום, דחף, כוללים באופן תמידי משהו מן הגוף . באופן רדיקלי יותר ניתן לומר שהפסיכואנליזה החלה מהתביעה של הגוף לדבר, עם מה שלא הסתדר בין התודעה לגוף . כבר פרויד, במפגשיו הראשונים עם ההיסטריה, גילה שהג...
אל הספר