58 צבי גרינברג בריטניה במזרח התיכון באותה תקופה יש אפוא לראות בהקשר להשקפתם של בכירים בממשלה לגבי צרכיה האימפריאליים של בריטניה . היטיב להגדיר זאת כבר ביוני 1943 השר לענייני ייצור אוליבר לייטנטון ( Lyttenton ) . לדידו, חשיבותו האסטרטגית של המזרח התיכון - ובמיוחד חשיבותה של ארץ ישראל - לצרכיה של האימפריה הבריטית ברורים כשמש . הוא התייחס לחיפה, הנמל העיקרי של מזרח הים התיכון, עם בתי הזיקוק שבה, לצינור הנפט מעיראק ולבסיסי האוויר בלוד וברמלה . עוד התייחס לקו הרכבת ולדרכים דרומה, לכיוון מצרים, העוברות דרך תעלת סואץ - כולן חוצות, יוצאות או מסתיימות בארץ ישראל . לכן, טען לייטנטון, על בריטניה לשקול את המשך השליטה על ארץ זו לאחר המלחמה, 93 וביסוסה למשך זמן לא מוגבל באמצעות כוחות צבא משמעותיים . בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הסתמנה מדיניות בריטית שעיקרה חזרה למדיניות החלוקה שהומלצה בשנת 1937 על ידי וועדת פיל ( Peel Commission ) . ביולי 1943 מונתה על ידי קבינט המלחמה ועדת שרים בראשות השר לענייני פנים הרברט מוריסון, שעליה הוטל לבחון את המצב בארץ ישראל ולהציע מדיניות ארוכת טווח . בכתב המינוי לוועדה...
אל הספר