51 עודד ליפשיץ מתחילת המלחמה ועד לירושלים היינו חטיבת עתודה מטכ"לית והתחלנו את המלחמה בניצנה . המערכה בסיני התנהלה מהר, חזק ובאופן אלגנטי, והצבא לא נזקק לשירותינו הטובים, מלבד חבורת חיילים לא גדולה שהייתה משמר אישי של שרון בקרבות אום כתף . בתום הקרבות בגזרה עברנו לגבעת ברנר ומשם לקריית ענבים . בינתיים כוחותינו כבשו את ירושלים והסיירת החטיבתית שלנו נפגעה קשות בקרבות עם הלגיון הירדני שכתש אותה בירי מקלעים כבד מעמדותיו שעל חומת העיר העתיקה כשנסעה בג'יפים פתוחים בכביש שלרגלי החומה . אחרי שהושלם כיבוש ירושלים המזרחית, התכונן צה"ל לכבוש את חלקה הדרומי של הגדה . התכנון היה לפרוץ בכביש הראשי, דרך בית לחם, חברון ודהריה, ועד ל"קו הירוק", בואכה באר שבע . כשהסיירת נוטרלה, היחידה הדומה ביותר לסיירת הייתה פלוגת האשף שלנו, עם הג'יפים והקומנדקרים, ולכן הוטל עלינו להוביל בחוד, בראש הכוח הפורץ . ידענו שזו כמעט משימת התאבדות לנסוע דרך הערים ברכבים פתוחים בין מבנים גבוהים כשמכולם יירו עלינו . הערכנו שגורלנו המר יהיה כגורל הסיירת שנפגעה בסיטואציה דומה . אבל פקודה היא פקודה, ובלב כבד, כמו רבים סביבי, שקעתי ...
אל הספר