ג ר י ג ו ל ד ש ט י י ן 138 באופן לא נוח קדימה והצידה לפני שאני מסיים את הציור משחיר את החלל סביב הפרח אני מת משעמום וממשיך מתוך הכרח סיפוק . מתוך לפני שאני סוטה מהדרך שהותוותה לי יי שנגזרה על לפני שהתוודעתי אל ההווה . לפני שאני משכיב את עצמי לישון שם קץ לתודעת היום ייממלא מחדש את מלאי תשוקות פני שאני כבר לא יכול לשאת את זה יותר ל אני כורע אני מתחבא אני נמוג . * * * שמי . לא ממש זכרתי . מה שכן זכרתי היה גרי . ניסיתי להיזכר באמי אומרת את ודאיהיתהאמריקאיאם כי זה מוזר, כי במבטא היידי הכבד שלה, הגיית השם ה קראה לי בביקורינו בבית . היא אמרה אימא לא טבעית לה . שאלתי את ענת איך כלגרש'לה . אין לי כל זיכרון שלה קוראת לי בשם זה . בשביל אמי, גרש'לה היה יותר מוכר . חם יותר, קרוב . גרש'לה העיד על רצף, על המשכיות . עשההרבהכך זר לעצמי ולאחרים . בזמןבואותי קטן ואהוב, אך באנגלית נהגו מילים בילדותי, אף משפט לא נגמר בשפה שבה התחיל . ה י, על זרותם . יבמבטא יידי כבד וגרמו לי להתבייש . הסתכלתי מלמעלה על הור כינויי החיבה האלה, גרש'לה, חנ'קה, מויש'לה, הקטינו אותנו . הפחיתו אותנו . הער . לא פהאַ היר, נישט אַ יצר...
אל הספר