לקראת סוף העשור: בין קירוב לקיטוב, בין שיח למעשה

] 103 [ שכ נוּת רחוק ה — ההתאח דויו ת ומועדוני הכדורג ל היהודיי ם והערביים גישה נוספת ונדירה למדי הייתה התייחסות אל הערבים כשותפים . שרוני הציע שכדי להגביר את העניין ואת הרווחים יש לקיים משחקים בין-עירוניים 66 למעשה של נבחרות אשר מורכבות ממיטב השחקנים בערים הגדולות . הוא הכיר בתרומה הספורטיבית של שיתוף פעולה חוצה מגזרים . הדבר אף יצא לפועל במרוצת שנות העשרים, כאשר מפעם לפעם הורכבו נבחרות עירוניות מעורבות בחיפה ובירושלים . קול זה היה נדיר שכן הערבים לא נתפסו כשותפים, אלא כנחותים . הספורטאים היהודים, ראשי הקבוצות והעיתונאים לא ידעו כלל את שמותיהם של השחקנים ולא דייקו בשמות קבוצותיהם . בדיווחים על משחקים נגד קבוצות יהודיות פורט הרכב השחקנים של הקבוצה היהודית, אך לא זה של יריבתה . הסיבה הייתה התעלמות וחוסר הכרה בצד האחר, במילותיו של סאמט : “עבודה קשה פחות הייתה לקבוצות העבריות ביחס לקבוצות הערביות . אלו נמצאות בכלל במצב של ׳בראשית׳ ואין ביניהן 67 לפי שעה אף פלוגה אחת שתהיה יריב מסוכן בהתחרויות על הגביע הא"י" . בצד הערבי היה השיח ער פחות ובסך הכול אזכור של הכדורגל היהודי היה נדיר . כשהוזכר ...  אל הספר