משה צימרמן 20 ולבסוף הוא מספר בדיחה צינית שאמורה להקניט מעט את מקבלי הפנים החצופים ) שתוהים מדוע הוא לא נרתם לעזרתם לפני כן ( , אבל גם לרכך את המתח שנוצר בינו ובינם . וזו לשונה : "כשהגיעו יהודי הונגריה לאושוויץ, בקיץ של שנת ,1944 שאלו אותם היהודים הפולנים — שחלקם היו במחנה כבר תקופה ארוכה למדי — בפליאה, 'עכשיו באים' ? ! " . עוקצה של הבדיחה מסתתר באינטונציה שבה יש לומר את ה"עכשיו באים ? ! " . היא זו שיוצרת את האלמנט הפרדוקסלי שעליו נסמכת הבדיחה : עשיית שימוש בשאלה רטורית הלקוחה מתחום האירועים החברתיים המשמחים במסגרת סיטואציה היסטורית טרגית כמו השואה . מעשה הגורר בעקבותיו, בדרך כלל, דיון נוקב בשאלה "האם מותר וראוי להתבדח על נושא מעין זה ? " . למרבה המזל אפשר הפעם להימנע מהדיון הנזכר, משום שספר זה אינו עומד להיות מוקדש לשואה או לתוצאותיה . תחת זאת יש להשיב על שאלה הרבה פחות גלובלית או הרת גורל : "מדוע נבחרה דווקא בדיחה זאת להיות מצוטטת בראשיתו של ספר שמטרתו לתאר את הקולנוע הישראלי של סוף שנות ה – ,80 שנות ה – 90 ותחילת שנות האלפיים ? " . אפשר למצוא סיבות רבות שבעזרתן אפשר יהיה להשיב על שא...
אל הספר