איתמר לוי 178 בהם משהו בלתי מפוענח . לאם יש דרישות וציפיות מפאוול, והאב בדרכו החלשה מנסה לרכך . פאוול מרבה לדבר על ארצו, בעיקר על ילדותו בתקופה שקדמה לנפילת הגוש הקומוניסטי : עמידה שעות בתור בקור מקפיא, מורות מטילות אימה, קייטנות ספורט ובריאות המוניות, רשתות הלשנה החודרות לכיתות הלימוד ולבתי המגורים . אף שלמעלה מעשור עבר מאז נפילת הגוש הקומוניסטי, נראה כי מעולם לא חי פאוול בעולם שבו לא הרגיש שהוא נמצא תחת פיקוח מתמיד . הוא נקרא למשטרה כשהקשיב, בגיל שתיים עשרה לתחנת רדיו מערבית, ופעם נוספת בגיל ארבע עשרה, כש"נגע" בגופה של ילדה קטנה, הבת של שכנים . הוא פחד מאוד מנקמה של אביה האלכוהוליסט . באחד מזיכרונות הילדות המוקדמים שלו, מגיל שלוש או ארבע כנראה, הוא נשלח לקייטנה אצל משפחה בהרים מרוחקים . "שלחו ילדים למשפחות בכפר כדי שינשמו אויר בריא בטבע . בעיקר ילדים מערי תעשייה . היו שם עורות של חיות, אולי האיש היה צייד, או סוחר . ואני נגעתי בעורות והם נפלו ברעש, והילדים האחרים אמרו לי שהאיש ישים אותי במרתף, יסגור אותי במרתף מתחת לאדמה, ואני ברחתי, אחר כך אמרו שברחתי שני קילומטר" . לעתים פאוול מספר ...
אל הספר