243 מִדָּתָם הָאַחַת" ) . מקסים גם לגלות כי כבר המשורר, שכתב את דבריו במאה הרביעית לפני הספירה, פונה במצוקתו אל "חכמי העבר" : "לָכֹף אֶת הַלֵּב, לְרַסֵּן כָּל רָצוֹן / לִבְלֹעַעֶלְבּוֹן, לָשֵׂאת דְּבַר עַוְלָה / לִשְׁמֹר עַל הַטֹּהַר, לָמוּת זְקוּפִים / אֶת אֵלֶּה כִּבְּדוּחַכְמֵי הֶעָבָר" . "לי סאו" ( "קינה על הפרידה" ) הוא הארוך והמפורסם שבין שירי 'האיש היפה' ונחשב לאחד ממבשריהָשל הסוגה השירית פ'וּ, שהספר מוקדש לה . פ'וּהיא שירה הגותית משולבת בפרוזה לרוב, ודאור מדגיש כי לעתים קרובות היא נמלצת ופטפטנית למדי . אלא שחמשת השירים שבחר לתרגם מקסימים דווקא ומוסיפים נדבך חשוב למפעל התרגום האדיר שלו, ששיאו אולי בקובץ הנפלא ' 108 שירים מן הקלאסיקה הסינית' ( חרגול, 2001 ) . על גודל האבידה שבמותו ( וברוח הדאו הקרוב ללבו של דאור, המקבלת-כול, אין לומר "מותו המוקדם מדי" ) אפשר לעמוד בציטוט אין-ספור שורות מספר זה . גם בלי להכיר את המקור, קל להתפעל מהאלגנטיות ומהשקיפות ומהצבעוניות ומהיושרה של עטו . כך ב"שבעת הממריצים" הנהדר של מֵיי שֶׁנְג, למשל . אורח המבקר בארמון מלך צ'ו מרפא את הנסיך החולה על ידי ת...
אל הספר