מצבנו כמצבו של העולם

192 של קוראיה עם אישיותו של המשורר עצמו, עם השקפת העולם שלו, עם האופטימיות ואהבת האדם חסרות הגבולות שלו, עם רוחו הפתוחה לכול . שירתו של חכמת, בסיכומו של דבר, ממיסה את הלב, ובמלים אחרות, אולי הולמות יותר, או רגשניות פחות — מביסה כל אירוניה . שירתו של חכמת מחממת את הלב . האם אין בקביעה כזאת כדי להמעיט בערך הפרויקט השירִי של חכמת, הקומוניסט האדוק, איש המצפון, לוחם החירות שבילה כשני עשורים מחייו בבתי כלא מכיוון שקרא בשירתו, בגלוי או במרומז, להתנגד לשלטון הימין הצבאי למחצה בטורקיה ולבלום את מתקפת "הדולרים האמריקאיים", כלשונו, על ארצו האהובה ? במידת-מה, זה נכון . קשה לקרוא עוד את חכמת כמשורר מגַייס, קשה להתמסר לקריאתו להתחייב לצדק חברתי גלובלי, קשה שלא להבין כי מבחינה אידיאולוגית ופוליטית הוא הובַס, בארצו-שלו וכמעט בכל מקום מחוץ לה, לרבות בברית המועצות, שאימצה אותו לחיקה לאחר שברח מטורקיה, אבל לא ויתרה על מעקב סודי ופיקוח הדוק של הקג"ב על כל אחד מצעדיו . עם זאת, אין זה בטוח כלל וכלל שחכמת עצמו לא היה גאה בסיכום כזה של מפעל חייו — שירה המחממת את הלב . חכמת לא היה אידיאולוג אקדמי ולא החזיק בדו...  אל הספר