143 כמובן, יש בכך מן הפרדוקס . האינטימיות שבבית משפחת המקור, שסתיו מרבה לעסוק בה, מאיימת על הידיעה העצמית — כך מתגוננים שם ילדי המשפחה : "אֶחָד גִּדֵּל לוֹעִוָּרוֹן / בְּתוֹךְהַמִּשְׁקָפַיִם / אַחַת הִצְטַמְּקָה / בְּתוֹךְיַלְדָּה טוֹבָה" — אבל בהרפתקאה הארוטית יש מן הבקשה למצוא בית חדש, כלומר יש בה סכנה חדשה, איום נוסף על גרעין ה"עצמי" . הסכנה הזאת לובשת שתי צורות : ניכור ושברון-לב . ככלל, נדמה ש'לשון אטית' נכתב במבט לאחור, ממרחק בטוח מכל שאירע, ובכל זאת, קל להבחין כי על הניכור סתיו מספרת בגוף שני, בעוד שבשברון הלב היא שקועה בגוף ראשון . שני שירים חזקים מאוד בספרהּמתארים מין מנוכר, נצלני, מזוכיסטי במידת-מה . שניהם כתובים בגוף שני ומביעים, לצד החמלה כלפי הנשים הנמענות, איזו התרסה כלפי הגברים המעורבים במשהו שנדמה כאונס, רגשי לפחות . "אִישׁשֶׁיָּדַע נָשִׁים רַבּוֹת וּנְעָרוֹת, יָדַיִךְחִבְּקוּאֶת כְּתֵפָיו הַמְּכֻסּוֹת בַּהֲרוֹת שֶׁמֶשׁ, שָׁם יָכֹלְתְּלְהַחְבִּיא אֶת פָּנַיִךְ, אֶת פַּחֲדֵךְהַנִּנְשָׁף מִמֵּךְוָהָלְאָה כְּשֶׁאַתְּמְרוֹקֶנֶת אֶת עַצְמֵךְמִכָּל זִכָּרוֹן וְחוֹזֵר חֲלִילָה ...
אל הספר