80 בלי לנצל את ההזדמנות כדי לבוא חשבון ) . התבוננות זו נסמכת על לשון מרובדת, עשירה, מרובת משלבים ואלוזיות, המנסחת את הדק מן הדק . כך, למשל, משורטט דיוקנה של האם בין קטבים, או קטבים לכאורה : "אֲנָשִׁים הָיוּסַכִּין שְׁוַּארְמָה אֲרֻכָּה, לְמוּדַת הַשְׁחָזוֹת / שֶׁיִּשְּׁרָה תָּדִיר אֶת בְּשָׂרָהּהַמִּסְתּוֹבֵב" ; "אִמִּי, כְּמוֹקְרוֹן הָרַכָּבוֹת הָהֵן, הַתָּלוּי עַל בְּלִימָה / בְּמוֹךְעַלְוָה יְרֻקָּה, / עַל אֶחָד מֵהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם" . אלה אינן רק תמונות של סבילוּת, אלא גם של אנרגיה אצורה, של תנועה בלומה . גם הקפיצה הווירטואוזית של לוין בירון בין רמות הלשון, בין שפת הרחוב לשפת המשנה, אינה אלא ביטוי לפער הבלתי נתפש שבין הבשר, פשוטו כמשמעו ( ולוין בירון אינה מנסה לייפייף דבר ) ובין הרוח : "הָיוּמוֹצִיאִים מִתַּחְתֶּיהָקַעָרוֹת דָּם וּמֻגְלָה, / וְהָיָה קַל הַחֹמֶר לְמוֹצִיאָיו / כִּי אָמְרוּ : אֵלֶּה צִבְעֵי מַלְכוּת שֶׁהָלְכָה לָהּוְשָׁבָה לְכַלּוֹת אֶת קוֹצֶיהָ" . החשיפה לבשר המתכלה מעוררת לעתים קרובות תחושה של קרבה אל הרוח, אבל גם הארצי נצבע אז באור חדש והרהוריה הדחופים פחות של לו...
אל הספר