69 המובאת בחלקה בקובץ הזה, מרגשת ומרתיעה ומאירה עיניים עד מאוד . עמדה זו משכנעת פחות כשבן הראש מתעקש לקשור בין הצלחתו הספרותית המוגבלת ובין מוצאו, אבל לרוב היא רב-ממדית מכפי שנראה במבט ראשון ונגזרת מתפישת השירה הכוללת שלו . תפישה זו, כך נדמה, שואבת את מרב ההשראה משירת הבִּיט האמריקאית ומשירת היחיד של צ'רלס בוקובסקי . יש בה לא מעט פיוט מעודן, אבל לפני כן יש בה דיבור ישיר, חצוף, שאינו בוחל מחיטוט באפילת הנשמה ( בלי לייפייף אותה כדרך משוררים אחרים ) ואינו חוסך מן הקוראים דבר . באותו מִשלב כמעט, באותה רמת מודעוּת וכנות, בן הראש כותב, אכן, "שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם בָּרוּר אַשְׁכְּנַזִּים יְקָרִים / אֲנִי מְאוֹד כּוֹעֵס עֲלֵיכֶם", אבל גם, בפנייה לאשתו החולה, כנראה, "הָיִיתִי מַבִּיט / אֶל שָׁדֵךְהַכָּרוּת / וְאוֹמֵר לָךְלֹא / הַגּוּף יָפֶּה כִּי / אִם הַנְּשָׁמָה, לֹא הַשָּׁד / כִּי אִם הָאַהֲבָה / / אַךְהָיְתָה בִּי בְּחִילָה נוֹרָאָה" ( ושיר זה נפתר בתמונה נפלאה של קִרבה : "וְכָךְ / בִּכְבֵדוּת / הָלַכְנוּשׁוּב לַעֲשׂוֹת / אַהֲבָה, כְּמוֹ פַּעַם" ) . באותה רמה כמעט הוא יכול להתמרמר על מעמדו הספר...
אל הספר