45 אינה שפה פרטית לגמרי, אין זו שפה סתומה, אלא שפה המבקשת שיתעכבו עליה לפני שיחרצו את דין המלים על פי מובנן המילוני, כלומר לפני שימחקו את משמעותן העמוקה יותר, את הקריאה לקשר העולה במקום שאין בו מלים . "זֶה הַשָּׂדֶה בּוֹנִגְמָרוֹת הַשְּׂפָתַיִם / אֶל הַחֲשֵׁכָה / ( . . . ) וְרַק עַל פִּי טְבִיעַת צְעָדָיו הַשְּׂרוּפִים / נִתָּן לְנַחֵשׁ— שֶׁעָבַר פֹּה אֵי פַּעַם / מוּבַן הַמִּלִּים", כתבה בסוף 'גן המוח', הספר שבו ניסיונותיה לנסח עברית חדשה הגיעו לשיאם, ואחריו התמתנו . במידת-מה, 'גן המוח', שפורסם ב- 1988 , הוא הציר הסמוי שסביבו נע מבחר זה משיריה של זרחי, הערוך באופן כרונולוגי ומלוּוה במאמר מקיף ומאיר עיניים של מירון . נדמה כי לפני 'גן המוח' שירתה עדיין לא העזה להתרחק לגמרי מלשון השירה התקנית כביכול, ולאחריו כבר לא נזקקה להתבדלות חריפה כל כך והתפנתה לשכלול פנימי שהביא אותה לשיא הדיוק והאפקטיביות הרגשית בקבצים המאוחרים 'התִקרה עפה' ( 2001 ) ו'הנפש היא אפריקה' ( 2005 ) . אלא שנדמה כי התבהרות אסתטית זו אינה מבטאת תהליך מקביל של התבהרות הנפש . אולי ההיפך הוא הנכון . זיקתה של זרחי לטבע, למשל,...
אל הספר