המנגן שעיניו מכוסות

הסיפור הפועל 7 משום היותה תמונה המשליכה את המתבונן בה אל מעבר לכבלי ״הסמלי״ . התמונה מתארת מציאות פרדוכסלית – מנגן שמניע מעגלי ריקוד מלאי שמחת חיים, צבעים וקולות, אך עיניו שלו מכוסות מכל אלה ומצביעות בכך על היותו נתון במקום אחר . צריך לשים לב שהאדמו״ר איננו מוסר דרשה על המנגן ואף לא מבאר את מעשיו, אלא רק מעמיד את התמונה . הוא עושה זאת שוב ושוב : ״וכך קרה הרבה פעמים״, התמונה אינה נותנת לו מנוח, משום שבדומה לחוויית הטראומה עליה מדבר לאקאן, היא אינה מוכלת בתוך השפה והתבניות המורגלות, אלא יש בה משהו ששובר אותם ושולח את מי שמתבונן בה אל מעבר להם . בשונה מן הטראומה, זהו תפקידה של התמונה אותה משחזר ר׳ אברהם מסוכטשוב, והוא משתמש בה באופן מודע בדיוק על מנת לכוון אל אותו ״מֵעֵבר״ . מבחינה זו, גם אם נתבונן בסיפור המסגרת – השינה וההשכמה ממנה ( ״שקרה הרבה פעמים בלילה [ ש ] בא אליו האדמו״ר זצללה״ה לחדרו והקיצו משנתו״ ) אינם מקריים, שכן באמצעות מעשיו התמוהים והסיפור אותו הוא מספר חפץ האדמו״ר לעורר את עצמו . כלומר, ההתעוררות של השמש במישור הריאלי היא מטאפורה להתעוררות אליה רוצה האדמו״ר להגיע, התעוררות...  אל הספר