מודעוּת חסידית

פרק ז : הסיפור החסידי – בין מוקדם ומאוחר, גולמי ומעוצב 53 וסיפר שהיה דולק והולך עד שהלך עמו לביתו אחר שעה ושתיים, וכשבא לבית נשאר מעט מים בידו . שהוא מעין הקדמה לספר ״בעל שם סיפור זה מובא אף בקונטרס ״מאירת עיניים״, טוב על התורה״ וכולל מסורות רבות של סיפורים בשבח הבעש״ט, אך המלקט שם לב לחריגה של דברים אלה מן המסופר אודות הבעש״ט ב״שבחי הבעש״ט״, וכך הוא מוסיף בהערה על סיפור זה : אמנם כפי מה שנראה בספר שבחי בעש״ט, לא נשתמשו תמיד בכח זה להחם המקוה ע״י כוונות ויחודים, כמבואר שם בצד [ = בדף ] ל״ו, שבעת שנצרך הבעש״ט לפעול איזה פעולה אמר : ״יחמו לי המקוה במהרה״, ושם בצד מ״ט, בעת שהמגיד שלח שלשה אנשים למקוה, הרב מהרי״ם, ור׳ ליב כהן [ מאניפולי ] , ור״י [ = ר׳ יחיאל מיכל מזלוטשוב ] , וציוה לבשל תבשיל עם הרבה בשמים כדי שיתחמם 3 אחרי המקוה, עיֵן שם . אם כך, המלקט והעורך של ספר ״הבעש״ט על התורה״, ר׳ שמעון מנחם מנדל וודניק מגוראטשוב, חסיד קומרנא בעצמו, מצא לנכון להעיר אודות הפער שבין המעשה המובא בכתבי רבו למסופר ב״שבחי הבעש״ט״ כמה פעמים לדבריו, שהבעש״ט לא חימם את המקווה אלא התמודד עם הקור שלו באמצעים ...  אל הספר