הסיפור הפועל 36 לפעולה במציאות . הענף השני, שניתן לראות את תורתו הידועה של ר׳ שניאור זלמן 7 רואה את המציאות מלאדי על ״בדבר ה׳ שמים נעשו״ [ תה׳ לג, ו ] כמייצגת אותו, כולה כארוגה מצרופי אותיות, אך זאת דווקא באמצעות הצטרפותן למלים הנושאות משמעות סמנטית והיוצרות את הדבר אותו הן מסמנות ( כגון ״יהי אור״, ״יהי רקיע״ ) . על פי גישה זו, האלוהות חדורה במציאות כזרימה בלתי פוסקת של דיבור, כמו זה של מעשה בראשית, היוצר אותה בכל רגע מחדש . ברגע בו יסתלק או יחדל זרם האור המגולם בדיבור היוצר, לדברים לא יהיה שֵׁם וממילא יחדל גם קיומם . הבדל מרכזי בין התפיסות הוא היחס לצד הסמנטי של השפה . בעוד הענף השני תופס אותו כמהותי בהיותו מביא את הכוחות האלוהיים שבאותיות לידי גילום במציאות, דווקא כאשר האותיות מצטרפות לכדי מילה המהווה את שמו של הדבר, הענף הראשון מדגיש את האור האלוהי שבאות הבודדת, ובהתאם ההכוונה כאן תהיה בכיוון ההפוך – לפרק את המילה לאותיותיה . שני הענפים, שלרוב לא נעשתה במחקר הבחנה ביניהם, מובחנים אף מבחינת האוחזים בהם . למרות ששניהם מיוחסים לבעש״ט, לעומת ריבוי המאמרים בדור השני והשלישי נמצא רק מאמרים...
אל הספר