פרק ד : המפנה של ר׳ נחמן מברסלב לסיפורי המעשיות 3 פרק זה ינסה לעמוד על עצם המפנה של ר׳ נחמן בשנת תקס״ו אל עבר סיפורים אלה, אותם ראה כראויים להחליף את דרך ההבעה הרגילה בדרשה ובאמירת ״תורה״ ואף כגבוהים ממנה . נשאל מה גרם למפנה זה ומה היה אופיו, ודרך בירורן של שאלות אלו ננסה לעמוד על אופיים הייחודי של הסיפורים . תמה מרכזית נוספת שתתברר כנוגעת עמוקות בשאלות אלו היא זיקתו של ר׳ נחמן לר׳ שמעון בר יוחאי ולספר הזוהר . תמה זו זכתה לעיסוק מחקרי לא מבוטל . בספרו ״חסידות ברסלב״ דן פייקאז׳ בפִּסקה המכונה ״סוד רשב״י״, שנדפסה לראשונה בתקע״א כהקדמה ל״ליקוטי מוהר״ן תניינא״ . פייקאז׳ עוקב אחר סופה המצונזר של פסקה זו ובסופו של דבר מגיע אל הנוסח המלא, המעיד על עוצמתה של הזיקה בין השניים, ר׳ שמעון בר יוחאי ור׳ נחמן : ״כי דע, התנא הקדוש ר׳ שמעון הוא בבחינת ׳עיר וקדיש מן שמיא נחית׳ [ = ראשי תיבות שמעון ] , ועתה יש ׳נחל נובע מקור חכמה׳ 6 [ = ראשי תיבות נחמן ] שאפי׳ [ לו ] העיר וקדיש צריך ג״כ [ = גם כן ] לקבל משם, והבן״ . במבוא לספרו, ״בעל היסורים״, הצביע גרין על זיקתו המשמעותית של ר׳ נחמן לרשב״י הן בתודעתו של...
אל הספר