התפיסה הקיומית

פרק ג : תמורות בתפיסת הסיפור בחסידות – בין״ייחוד״ ל״זיווגא דקטנות״ אך הענין הוא שהצדיק הוא בעיני עצמו שפל ערך ואינו מאמין בעצמו כלל שלבו חלל בקרבו ודבריו יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב, על כן חושב בלבו מה יועיל שיאמר לפניהם דברי כבושים הלא דברי אינם יוצאים מן הלב ולא יכנסו ללב השומע . רק על ידי סיפורי מעשיות ושיחות חולין של הצדיק יוכל האדם לבֹא לידי תשובה . והענין הוא שהצדיק הוא מפשפש במעשיו תמיד ובמדותיו אם הם ברורים וצלולים בלתי לה׳ לבדו . ולפעמים נופל לו במחשבתו איזה ספק באיזה מדה, למשל שנופל לו ספק כחוט השערה במדת בטחון או באמונה ונדמה לו שהוא מחוּסר בטחון או חסר אמונה, מיד הוא רואה לתקן מדה זו ומחשבתו משוטטת במדה זו לתקן אותה ובעת הזאת שיחתו וסיפורי מעשיות שלו הן התנצלותו מענין זה, וסיפר איזה מעשה מענין בטחון או אמונה . וכל השומע מפיו המעשה ההיא נזכר בעצמו שהוא פגם במדת בטחון או אמונה ומתעורר עצמו לעשות תשובה על זה ולתקן מה שפגם, וכן באמת דברי הצדיק נכנסין ללבו, שכוָּנת הצדיק היא לשמים לתקן הספק שנולד לו בענין זה . ואחר זמן נולד לצדיק איזה ספק מענין אהבה או יראה, והשומע ממנו אז איזה...  אל הספר