חריגות

פרק ג : תמורות בתפיסת הסיפור בחסידות – בין״ייחוד״ ל״זיווגא דקטנות״ 79 מנת להמשיך לו טובה יש לעשות זאת דרך דברים פשוטים כסיפורי מעשיות . אמנם אין כאן אידיאליזציה של סיפורי המעשיות כפי שאצל ר׳ נחמן מברסלב, אך קיימת כאן קבלה של המציאות ודרכיה, ובתוכָן מוקנה לסיפור מקום של כבוד כמדיום שכוחו טמון 5 בעצמו ולא כמתווך של מדיום אחר . ייתכן כי הדבר קשור גם לקשר הבלתי אמצעי, עליו מדבר ר׳ ישראל מרוז׳ין ברבות מתורותיו, לאלוהות עצמה ללא תיווכה של התורה, וראייתה של התורה כאמצעי בלבד 55 תפיסתה של התורה כלבוש מעביר את שאיננו שונה באופן מהותי מאמצעים אחרים . המוקד לאלוהות עצמה, באופן בו אין משמעות רבה לשאלה באיזה לבוש היא באה לביטוי – לבוש התורה או לבוש הסיפורים . לסיכום הדברים, ניתן לומר כי קיימת התאמה בין קרבתו של הצדיק למדיום 5 לא פלא שנוכל למצוא אודותיו, אמנם במסורת מאוחרת, גם את הסיפור הבא, המדגיש את מקומו של הסיפור כקודם לתורה אף מלכתחילה : ״הגאון הליטאי התפלא עלינו שדיברנו מקודם על ספורי הצדיקים ואחר כך על חידושי התורה, ובאמת הרי זו קושיא גדולה ועתיקה, וכבר עמד על כך רש״י הקדוש שהיה שואל קושיא זו...  אל הספר