הגישה העל־היסטורית

פרק ג : תמורות בתפיסת הסיפור בחסידות – בין״ייחוד״ ל״זיווגא דקטנות״ 7 המטא-היסטורי של הסיפור השייך לכל מקום ולכל עת . פעמים רבות טענה זו מהווה אף את ההנמקה לבקשת פניו הנסתרות של הסיפור ואת חוסר ההסתפקות ברובד הפשוט שלו כמספר על מאורע קונקרטי שהתרחש בעבר . כך בדבריו של ר׳ אפרים מסדילקוב, הנסמכים אף הם על דברי הזוהר הנזכרים : אך אין מדרש בלא חידוש כי ידוע בודאי לכל מי שיש לו מוח בקדקדו שהתורה היא נצחיות כנזכר כמה פעמים בזוהר הקדוש : תיפח רוחן מן אותם שאומרים שאין בתורה רק סיפורי מעשיות ופשט ונקראו אפיקורסים . כי בודאי כשמה כן הוא, ששמה תורה על שם להורות הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה [ . . . ] ״ואת המעשה אשר יעשון״ [ שמ׳ יח, כ ] , היינו אף המעשיות שיש בתורה אשר יעשון גם לעולם, כי הדברים הם חיים וקיימים לעולם, ובודאי המעשה זה של ענין ישיבת יעקב וכל מאורעותיו הם מרמזים סודות עמוקים ונפלאים . כך גם בדברים מפורשים יותר של ר׳ שלמה מרדומסק, המדבר מפורשות על הסוד כרובד התיאוסופי החבוי, לדבריו, בסיפורי התורה . בדבריו עולה אף המונח ״רמז״, שהוא מונח מרכזי בטרמינולוגיה של תפיסת הסיפור כלבוש – הס...  אל הספר