סיכום

פרק א : לשאלת ראשיתו של הסיפור החסידי 35 9 את המסורות על רבם בעניין זה, אך הם עצמם לא היו קרובים לעולמה של הסיפורת ודומה כי אם הדבר היה תלוי רק בהם, הסיפור לא היה לאחד ממאפייניה של התנועה . כאן מצטרף האפיון המכריע של הבעש״ט כאישיות סיפורית, אישיות הקרובה אל הרובד הממשי של המציאות ( בניגוד לזה המופשט ) אך באותה מידה גם אל השפה . מאפיין זה ייחד את הבעש״ט, ולא את תלמידיו, והוא אשר נתן את המשקל המכריע וליכד את המרכיבים השונים לכדי הביטוי המשמעותי בתחומה של הסיפורת . חשיבותו של מרכיב זה מעלה את השאלה, כיצד המשיכה הסוגה הסיפורית להיות כה דומיננטית בתנועה החסידית ? שכן האופי הסיפורי שאפיין את אישיותו של הבעש״ט דילג כאמור על תלמידיו הקרובים אשר היו הצינור המרכזי בהיווצרותה של התנועה . אולם, ניתן לומר שלמרות שחוגו הקרוב של הבעש״ט לא המשיך את דרכו מבחינה זו ואף לא חוג תלמידי המגיד, שהיווה את רוב מניינה של החסידות בדור הבא, הזרע כבר נזרע . וגם אם מבחינתה של שכבת המנהיגות היה צורך להמתין עד לר׳ נחמן מברסלב, 9 הרי שמבחינת התמונה שקווי האישיות הסיפורית היוו מרכיב דומיננטי אף בדמותו, הכללית, הסיפור כ...  אל הספר