חנוך בן-פזי 250 זו שבין הסובייקט ובין האחר, בין הסובייקט ובין המציאות, בין הסובייקט ובין הטקסט, התגלתה כמוגבלת בהישגיה בעיני לוינס . ובכל זאת, לוינס מנהל שיח פילוסופי ער ומרתק עם כל הגישות הללו לא כדי לפסול אותן, אלא כדי ללמוד מהן, להתוות את גבולותיהן ולהציג עמדה מעבר להן . הכניסה של מושג המשך הברגסוני ואל מושג הזמניות ההיידגריאנית מפתיעה את המחשבה ההרמנויטית, בכך שהיא גוזרת משאלת הזמן את הפתיחות ואת האחריות הפרשנית . הממדים השונים של השפה, אלה הפותחים ואלה הסוגרים, אלה של האמירה ואלה של הנאמר, התגלו בשיח הלוינסי כיוצרים שדה חדש של שיח הרמנויטי מוסרי, זה שנע מהאמירה ללא נאמר, דרך הנאמר, ונפתח לאמירה המכוונת לקראת העתיד . האקטיביות הפרשנית של הסובייקט הומרה בשיח הלוינסי באחריות אינסופית, המבוססת על המשמעות המוסרית של פסיביות הסובייקט . העולם הפרשני נפתח לפרשנויות רבות מספור ולפרשנויות של הפרשנויות, אך פתיחות זו נושאת אתה את האנ – ארכי במובנו העמוק, כלומר את האחריות המוסרית ללא גבול . עתה נוכל להתייחס לשאלה החשובה שעמדה לדיון, שאלת הפרשנות הטקסטואלית — גם כשלעצמה, אך גם כמטפורה ל"תורת הפ...
אל הספר