חנוך בן-פזי 46 בהרמנויטיקה את הבסיס לכינונם של "מדעי הרוח" ( Geistwissenschaften ) , 2 השאלה או כמו שהעדיף לראות אותם כ"מדעי האדם" — "הומניסטיקה" . ההרמנויטית, אמר, נוגעת לעצם האפשרות של האדם לדעת דבר מה, וממילא היא הבסיס של כל המחקר ההומניסטי, כלומר של "מדעי האדם" . לכאורה, המחשבה על תחום הפרשנות מפנה את תשומת לבנו למושאה, כלומר אל "האדם" כמושא של תחום מדעי . אבל אין זה תחום מדעי נוסף בין מגוון תחומי המחקר והדעת, שכן מבצע המחקר הוא "אדם" העוסק ב"מדעי האדם" . לכאורה לפחות ( וכך גם היה מקובל בתקופתו של דילתיי ) , במחקר הטבע מבדיל האדם את עצמו ממושא מחקרו . לעומת זאת, מחקר האדם מבוסס על השותפות האנושית שבין החוקר והמחקר, בין הפרשן ובין הנתון לפירושו . משימת "ההרמנויטיקה" אינה מוגבלת לתחום הפרשנות ולהגדרת הפרשנות הראויה, משום שיש לה תפקיד חשוב ביותר בתחום המדע : לבנות את המתודולוגיה שתאפשר את "מדעי האדם" . על המתודולוגיה המוצעת להרמנויטיקה לתת מענה גם לאתגר האפיסטמולוגי ( של תורת ההכרה ) , מה התודעה יכולה בכלל להכיר וכיצד, וגם להבחין בין האופנים השונים שבהם התודעה מגיעה להבנה . כחלק מהתהל...
אל הספר